מספר מחקרים המליצו לקרר את נוזל הדיאליזט, בין באופן אינדיבידואלי בהתבסס על חום גופו של המטופל ובין בטמפרטורה סטנדרטית של מתחת ל-37 מעלות צלזיוס, בכדי לצמצם פגיעה המודינמית ולשפר תוצאותיהם של מטופלים בהמודיאליזה. אולם, טמפרטורה נמוכה של דיאליזט (בין 35 ל-35.5 מעלות צלזיוס) קשורה לאי-נוחות אצל מטופלים, וקירור באופן אינדיבידואלי של הדיאליזט הוא קשה ליישום.
עוד בעניין דומה
במחקר חדש שנערך במרכז DaVita Clinical Research במינאפוליס, ארה"ב, ושהתפרסם בכתב העת Journal of Nephrology, ביקשו החוקרים לבדק האם טמפרטורת דיאליזט סטנדרטית של 36 מעלות צלזיוס (dT36) מביאה לתוצאות קליניות טובות יותר בהשוואה לקבוצת ביקורת בה הדיאליזט היה בטמפרטורה של 37 מעלות צלזיוס (dT37).
כיוון שמטופלים עם אי-יציבות המודינמית ידועה מראש יכולים להיות משויכים באופן סלקטיבי ל-dT36, החוקרים צמצמו את הטיית הבחירה על ידי התחשבות במקרים של מטופלי המודיאליזה חדשים בזמן אשפוז בלבד, אשר בין ינואר 2011 לדצמבר 2013 טופלו בהמודיאליזה לראשונה במרכז גדול לטיפולי דיאליזה. סטטוס חשיפה התבסס על ההוראות הרפואיות בהזמנה ראשונית זו.
313 מטופלים של dT36 זוהו, והוצמדו בתיאום propensity-score (יחס 1:5) ל-1,565 מטופלי dT37 בקבוצת הביקורת. נתונים לגבי מוות, אשפוז, ופספוס של טיפולי המודיאליזה נכללו מתאריך תחילת הטיפול הראשון בהמודיאליזה ועד למוקדם מבין הבאים: מוות, הפסקת מעקב, מעבר בין קבוצות (חודש שבו טמפרטורת הדיאליזט אשר הייתה רשומה בהוראות תאמה את קבוצת החשיפה של המטופל בפחות מ-80% מהמקרים), או סיום תקופת המחקר (יוני 2015). במהלך תקופת המעקב, לא נמצאו הבדלים בשיעורי התמותה, האשפוזים, ופספוס טיפולים בהמודיאליזה בין שתי הקבוצות.
לאור הממצאים החוקרים מסכמים שלא נמצא יתרון של dT36 בהשוואה ל-dT37 בתוצאות הקליניות שנבדקו במחקר. לכן, תוצאות המחקר אינן תומכות במעבר לטמפרטורת דיאליזט של 36 מעלות צלזיוס כברירת מחדל. קירור דיאליזט באופן אינדיבידואלי עלולה לספק שיטה אמינה יותר להשגת יתרונות המודינמיים הקשורים לטמפרטורת דיאליזת נמוכה יותר.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות